החלטה בתיק ע"פ 53070-07-12

2.                על פסק הדין הגישה המבקשת ערעור לבית דין זה, ובמקביל הגישה בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין. המבקשת טוענת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים. בקשר לכך נטען בהודעת הערעור, בין היתר, כי שני פועלי התעשייה שנתפסו עסקו בריתוך, בהתאם להיתר העסקה בתעשייה שניתן להם, והעובדה שהעבודה בוצעה באתר בנייה אינה מלמדת כי הפועלים עסקו בעבודת בנייה בניגוד להיתר; העובדה שהפועלים עסקו בעיסוק משני של טפסנות, שנלווה לעיסוקם כרתכים, מקימה לה הגנת "זוטי דברים" לפי פירוש תכליתו של חוק עובדים זרים ועל כן יש לזכותה בדין; לחלופין מדובר במקרה שאינו מצדיק הרשעה בפלילים, שכן הרשעה תפגע באופן קשה ביכולתה להתקשר עם גופים ציבוריים אשר מהווה את בסיס עיסוקה, וכפועל יוצא גם את עיסוקם של עובדיה וספקיה; לכל היותר ניתן היה לנהל הליך מנהלי ולא הליך פלילי; לחילופי חלופין לא היתה כל הצדקה להטיל על המבקשת את הסכום המקסימלי של הקנס ולא היה מקום לבסס אשמה בפלילים על הודעות מנהל עבודה ואחד מן העובדים בלבד. המבקשת מוסיפה וטוענת כי גם סיכוייה בערעור על חומרת העונש טובים, זאת בשל נסיבותיו הייחודיות של המקרה.

3.         המדינה מתנגדת לבקשה וטוענת כי אין מקום לחרוג מן הכלל לפיו אין לעכב תשלום של קנס שהוטל על נאשם, שכן אין בו כדי לגרום לנאשם נזק בלתי הפיך. המדינה מוסיפה וטוענת כי הסיכויים לקבלת הערעור נמוכים. בקשר לכך נטען כי המבקשת הורשעה בעבירה של העסקת שני עובדים זרים שלא כדין, בכך שהם הועסקו על ידה בעבודות בניין שלא בהתאם לתנאים הרשומים בהיתר שניתן על ידי הממונה להעסקתם של עובדים אלה; לאחר הרשעתה, במסגרת גזר הדין, דחה בית הדין את בקשתה של המבקשת לבטל את ההרשעה; בית הדין ביסס את קביעותיו על מהימנות העדים  והתרשמותו מהם, ובקביעות מסוג זה ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב; טענת ההגנה של המבקשת של "זוטי דברים" לפי סעיף 34 יז לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 הועלתה לראשונה בשלב הערעור ומטעם זה בלבד דינה להידחות; בית הדין האזורי, במסגרת החלטה מנומקת שניתנה בבקשת המבקשת לביטול ההרשעה, קבע בצדק, כי אין מדובר בעבירה "טכנית" אלא בעבירה של העסקת עובדים בניגוד לתנאים שבהיתר שניתן לגביהם, אשר מצדיקה את הרשעתה; גזר הדין הינו נכון ובהטלת הקנס בית הדין איזן בין הנסיבות לחומרה ולקולא ועל כן סיכויי הערעור בנוגע לחומרת העונש נמוכים.   

4.         ככלל, אין מקום לעכב תשלומו של קנס שנגזר על נאשם, שכן "בניגוד לעונש מאסר, שריצויו אינו הפיך, קנס ששולם ניתן להשיב, אם יוחלט על ביטולו המלא או החלקי" (ע"פ (עליון) 1467/01 ג'אזי ווזווז נ' מדינת  ישראל, מיום 30.7.01;ע"פ (עליון) 2802/03 אלי סדון נ' מדינת ישראל, מיום 23.6.03). כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק דין כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן הזוכה את כספו (ב"ש (עליון) 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' דבורה ושמעון  מלובנציק, פ"ד לח(4) 572). חשש זה אינו מתקיים כאשר מדובר בחיוב כספי לטובת המדינה, שחזקה עליה כי תשיב למבקש את כספו אם יזכה בערעורו (ע"א (עליון) 6197/00 עו"ד אביגדור פלדמן נ' שופט בית המשפט המחוזי נצרת אהרון אמינוף, מיום 14.11.00).

5.         לאחר שנתנו דעתנו לכלל נסיבות העניין לרבות טענות המבקשת ופסק דינו של בית הדין האזורי, הנני מחליטה שלא לעכב את ביצוע תשלום הקנס שהושת על המבקשת, ולהורות כי הערעור יישמע בהקדם.

6.         בהיבט של סיכויי הערעור- בית הדין קבע כי יש להרשיע את המבקשת על יסוד מכלול העדויות והראיות שבפניו. מדובר בקביעות עובדתיות, אשר ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהן. בהיבט של מאזן הנוחות- המבקשת לא הביאה ראיה לנזק שיגרם לה אם לא יעוכב ביצוע תשלום הקנס. הכלל הוא שאין מקום לעכב תשלומו של קנס שנגזר על נאשם שכן בניגוד לעונש מאסר, שריצויו אינו הפיך, קנס ששולם ניתן להשיב, אם יוחלט על ביטולו המלא או החלקי. יתרה מכך, מדובר בקנס המשולם לקופת המדינה, וככל שהמדינה תחוייב בהשבת הקנס, כולו או חלקו, לא יהא כל קושי להיפרע ממנה.

            מעבר לכך, המבקשת הורשעה בהעסקת שני עובדים זרים שלא כדין והקנס שהושת עליה נפרש על פני תקופה ממושכת (5 תשלומים). בית הדין האזורי נתן דעתו לכלל נסיבות העניין ולעובדה כי כתב האישום הוגש למעלה משנתיים לאחר ביצוע העבירה. בנסיבות אלה, ולאור כלל האמור לא מצאתי מקום לעכב את ביצוע גזר הדין.

7.        סוף דבר - הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין נדחית. המזכירות תקדים את מועד הדיון שנקבע לערעור למועד מוקדם ככל הניתן. 

ניתנה היום,  כ' אב תשע"ב (08 אוגוסט 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.